קישורים חיצוניים

הדס לאור אשור

מאמר בנושא: כתיבה בעקבות ציורי ילדים

"אבא ואמא, אני שם באמצע"

 

כתיבה יוצרת בעקבות ציורי ילדים

 

מאת הדס לאור אשור

 

 

ילדים מציירים את העולם שלהם.

ילדים מציירים את העולם בעיניהם.

ילדים מתבוננים… ילדים הם אמנים.

ומה עושים מחברי סיפורים? כותבים ואחר כך מצמידים
ציורים.

האם ייתכן גם אחרת? להיפך? ומה יכול להיות הערך
של היפוך היוצרות, עבור הכותבים ועבור הילדים?

 מה נולד קודם? 

הפעם הראשונה בה זיהיתי את האפשרות לשתף פעולה
עם ילדים בבריאה משותפת של סיפור חדש בעולם היתה קשורה בשיחה ספונטנית שניהלתי עם
ילדים באחד מגני הילדים בעיר בת-ים. שבוע הספר עמד בפתח, ושעת סיפור והפעלה מְכוֹנִיוֹנִי[1] הוצגה
בגן, בהשתתפות המאיירת של הספר, האמנית מירי מנדל.

בתום שעה של עונג, החלטנו להראות לילדים
דוגמאות מתהליך הולדתו של הספר. חשפנו אותם לכמה שלבים ביצירתו, טרם הוצאתו לאור.
אל מול ציורי הטיוטה של מירי ותחת חוויית שעת הסיפור שזה עתה הסתיימה – שאל לפתע
אחד הילדים:

רגע,
מה היה קודם? הסיפור שלך או הציור של מירי?

הסיפור
כמובן, השבתי לו.

אחר כך חשבתי: בעצם… זה לא מובן מאליו. האם
אפשר להקדים ציור לסיפור?

 

 

איך ציור מוביל לסיפור?

בטרם היתה לי תשובה ברורה, כבר נדלקתי לעצם
הרעיון. בתום המפגש הצעתי לגננת שכך בדיוק נעשה. ביחד. נציע לילדים לבחון דרך אחרת
להוליד סיפור חדש בעולם. קודם הם יציירו – ואחר כך אני אכתוב. מה אכתוב? מה
שהציורים של הילדים יספרו לי…

 

סיפור נולד בכל מיני דרכים. סופרים וסופרים-שבדרך
כותבים בהשראת גירויים מגוונים – בעיה, טיול, שיחה, שיר, מפגש אנושי, שאלה, בדיחה…
בסופו של דבר הכתיבה היוצרת במיטבה היא תוצאה של התבוננות ושל הקשבה. ציור המונח
לפנינו, ככל יצירה ויזואלית, ככל חוויה, הוא הזמנה להתבוננות, להקשבה ולחיפוש
משמעות. ציור הוא קצה חוט ליצירה מילולית, שיהיו בה גם אסתטיקה וגם מסר – ומבחינה
זו ציור וסיפור יכולים לסגור מעגל.

 

סוֹפר, כמו טבּח, כמו פָּסָל, כמו מוסיקאי או
צלם, מושפע מן המתרחש סביבו בבואו ליצור את יצירתו. "אבא ואמא, אני שם באמצע,
מטיילים לנו עם כוכבים", כותבים ושרים גרוניך וכספי בהרמוניה מופלאה[2], אבל
הרי תמונה כזאת יכולה לספר כל-כך הרבה סיפורים, שונים לגמרי זה מזה: מי אני? איך
אני מרגיש שם באמצע? מי עוד אִתנו, ומי לא? על מה אבא ואמא חושבים? ומה רואים
הכוכבים, כשהם מביטים בנו ככה מלמעלה?

 

ציור יכול לספר סיפור.
ציור אחד יכול לספר סיפורים הרבה. כל ציור ותמונה מכילים בתוכם סיפור או חלק
מסיפור – התחלה, אמצע או סוף. מבחר של ציורים יכול לרמז על קשר סמוי ביניהם. מי
שיודע להתבונן, לדמיין, לקרוא את הציור ואת אלה שלצדו, ולמצוא
ימצא את החוט המקשר ביניהם – ויוכל לספר את סיפורם המשותף של הציורים. כמובן שבכך
הוא יטביע בהם את חותמו האישי.

 

ציור – סיפור – ערך

לעיל התמקדנו בערך של היפוך היוצרות עבור
הכותב. אין ספק שליוזמה מעין זו יש גם ערך חינוכי ממדרגה ראשונה, והיא עולה בקנה
אחד עם המלצות פדגוגיות עדכניות.[3] מאמרים
העוסקים בתחום זה מצביעים על הקשר הפורה בין אוריינות מילולית ואוריינות חזותית
וממליצים לטפח את שתיהן בד בבד, תוך שימוש במגוון אסטרטגיות. ידוע כי עצם ההתנסות
במגוון פעילויות יצירה מעניקה לילדים הזדמנות לפתח את שני הפנים בעולם האוריינות:
החזותי (ציור) והמילולי (סיפור רלוונטי).[4] הקשר
בין שני אלה הופך מרתק – דרך חוויה של שיתוף פעולה בין יוצרים, ילדים ומבוגרים. פרויקט
ציור-סיפור
בגן הילדים הוא אפוא דרך מרגשת ובעלת ערך הן לכתיבה יוצרת והן להוראה
מטפחת יצירתיות בגיל הרך. 




[1]  הדס לאור אשור, מכוניוני,
אחיאסף, 2001. איורים ובובנאות: מירי מנדל

[2] מתוך
השיר: ציור. מילים: שלמה גרוניך; לחן: מתי כספי.

 [3]  איתן מכטר (עורך), אוריינות
חזותית – עיון, מחקר, יצירה
, רסלינג, 2010. אסופת מאמרים מומלצת על ההיבטים
המחקריים, הפילוסופיים והפדגוגיים של האוריינות.

[4]  מאיה מכטר יהודה,
"יצירתיות בגיל הילדות – התפתחות ודרכי טיפוח", בתוך: אוריינות
חזותית
, רסלינג, 2010, עמ' 252-233.